מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' כץ ואח'

פסק דין

מונחת בפני תביעה כספית שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 4.8.10 ביציאה מתחנת דלק הסמוכה לכביש 6 ארעה תאונת דרכים (להלן: "התאונה").

העידה בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינה נהגת רכב התובעת (להלן: "רכב התובעת"), כמו כן העיד נתבע 1 (להלן: "נתבע 1") שהינו נהג רכב הנתבעים (להלן: "רכב הנתבעים").

יש חולק באשר לנסיבות קרות התאונה, ולאחריות בגינה.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת התובעת, כאשר יצאה נהגת רכב התובעת מתחנת הדלק, רכב הנתבעים אשר חנה בצד הדרך, לפתע נסע לאחור ופגע בדופן הימנית אחורית של רכבה. לשיטתה, הנזקים ברכב התובעת עולים בקנה אחד עם גרסת עת/1. לאור האמור, הנתבעים אחראים לקרות התאונה.

לטענת הנתבעים, נהגת רכב התובעת יצאה מתחנת הדלק, נסעה בסמוך לרכבים שחנו בצד ימין, וכאשר הגיעה לרכב הנתבעים, שהינו ארוך, סטתה מעט שמאלה, וכך ארעה התאונה. לשיטתו, החיבור בין הדלת לכנף של רכב התובעת ניתקל בוו הגרירה של רכב הנתבעים. שהרי משסטתה נהגת התובעת שמאלה, החלק האחורי סטה מעט ימינה. לאור האמור התובעת אחראית לתאונה.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – גרסתו של מי עדיפה, דהיינו האם עת/1 סטתה עם רכבה, או האם נתבע 1 נסע עם רכבו לאחור?

כבר עתה אומר שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי להעדיף את גרסתה של עת/1, על פני גרסתו של נתבע 1.

עדותה של עת/1 הייתה קולחת, הגיונית וקוהרנטית, בניגוד לעדותו של הנתבע 1, שהייתה סתמית ולא משכנעת בלשון המעטה.

בקצירת האומר, על התובע מוטל הנטל הבסיסי להוכיח את תביעתו. נטל זה ניתן להרימו באמצעות ראיות ועדויות, שיש בהן כדי להטות את הכף לטובת גרסתו.

הערכת מהימנותם של עדים כדי לרדת לחקר האמת, היא מלאכה קשה, אך מלאכה מובהקת המוטלת על בית המשפט. ההתרשמות הינה מאז ומתמיד אחד מכלי העבודה המובהקים של הערכאה הדיונית השומעת ורואה את העד. אולם, לא הבעת פניו של בעל הדין ולא יופי תוארו, או צחות לשונו היא שתביא את בית המשפט לבכר עדות אחת על פני רעותה.

ברי הוא שבית המשפט צריך לתת תשומת ליבו לדרך בה מוסר העד את עדותו, אם בצורה שוטפת ומסודרת, אם בביטחון או בהיסוס. אך, התרשמות זו, ראוי שלא תעמוד לבדה, אלא במסגרת המבחנים המקובלים להערכת עדויות, לרבות מבחן ההיגיון.

בענייננו, העידה עת/1 כי יצאה מתחנת הדלק, נסעה במהירות איטית, ופתאום שמעה שמישהו נכנס בה. כשירדה מרכבה ראתה כי רכבה נפגע בדלת אחורית ימנית בסוף ובכנף אחורי ימני (עמ' 1).

כמו כן, העידה שתחילה לא ראתה את נתבע 1 נוסע לאחור, אולם הוסיפה ואמרה (עמ' 2): "אחרי הבום, הסתכלתי וראיתי אותו ממשיך אחורה ועושה לי את הפס הזה".

זאת ועוד, עת/1 שללה מכל וכל את טענת הנתבע 1 כי רכבו היה כבוי, ואת טענתו כי הזיזה את הרכב שמאלה, על מנת להתרחק מרכב הנתבעים.

מנגד, העיד נתבע 1 שנכנס לרכב ושמעה בום, ושראה מאחורה את רכב התובעת. על-פי גרסתו (עמ' 3): "אני חניתי אני לא יודע מה קרה, אני מעריך שהיא נסעה כנראה צמוד, ואז סטתה שמאלה, והרכב שלי ארוך, היה שם וו גרירה ואז היא כנראה נכנסה עם הרכב אחורה".